פרק 21: הצעת עבודה – מתוך "ללא מורא"/ יפה גולן

למחרת הגעתי לסניף בשעת הפתיחה. התיישבתי בנוחות מול חברתי המכנית משכבר הימים. בהכירי כל פונקציה בנשיונל פצחתי מיד במלאכה והייתי מהירה מאוד. כל כך מהירה, עד כי המכונות התומכות לא עמדו בהספק. בכל יום, בסביבות השעה אחת-עשרה, עזבתי את הסניף מותירה אחרי שתי פקידות טרודות ומבולבלות שלא עמדו בקצב העבודה שלי. לימים התיידדתי עם אחת ממפעילות הנשיונל, עבריתה, אשר נהגה לומר לי בצחוק: "גם אם יכניסו לי מנוע לישבן, לא אגיע למהירות שלך."

מאת: יפה גולן

עד מהרה החלו לצוץ בבנק הזדמנויות קידום משמעותיות. באחד הימים נקראתי לחדרו של מנהל הסניף. בחדר ישב אחד מלקוחותיו הגדולים של הבנק, אשר בכמה הזדמנויות נתקל בי והחמיא לי על עבודתי. כשנכנסתי, פנה הלקוח למנהל ואמר לו: "ברשותך, הייתי מעוניין להציע ליפה עבודה בחברה שלי," המנהל לא הגיב, והלקוח המשיך, "כמה את מרוויחה פה, יפה?" מופתעת הישרתי מבטי אל מעסיקי, מבקשת ללא מילים את אישורו לענות לשאלה הישירה. המנהל הניד קלות בראשו לאות אישור. "שלוש מאות וחמישים לירות בחודש," אמרתי. "אצלי תקבלי שכר התחלתי של שבע מאות. מדובר בעבודה אחראית ומאתגרת," הוא הושיט לי כרטיס ביקור, והוסיף: "תחשבי על זה ונשוחח בעוד כמה ימים."

בסוף היום קרא לי אליו שוב המנהל, הפעם היינו לבד בחדרו. "יפה, אין לי כוונה לעצור אותך. אם את רוצה לעזוב, זכותך, רק חשוב שתדעי ששם תהיי תמיד תלויה בגחמותיו של מנהל בודד. אצלנו, אם תמשיכי בעבודה הטובה, צפוי לך עתיד גדול, ולידיעתך, איני אומר דברים אלו לכל עובד." הודיתי לו, ואמרתי שאני זקוקה לשהות קצרה כדי לחשוב על הדברים. אולם בו במקום החלטתי להמשיך לעבוד בסניף. בדרך הביתה חייכתי לעצמי. מקום שכמעט פסל אותי בגלל בחינה פסיכומטרית, מפציר בי עכשיו להישאר. כמו תמיד, לא התייעצתי עם אף אחד, וגם הפעם נצמדתי לתחושת הבטן. ביום ראשון הודעתי למנהל הבנק כי קיבלתי את עצתו, והחלטתי להמשיך ולצמוח עם הבנק.

פורסם בקטגוריה יפה גולן – ללא מורא – פרקים 21-23 | עם התגים , , , , | להגיב

פרק 22: בחזרה לחיים – מתוך "ללא מורא"/ יפה גולן

שלושה חודשים חלפו, ועדיין הופעתי לעבודה לבושה שחורים. באחד הימים הניחה עבריתה, ידידתי מהבנק, נייר צבעוני על שולחן העבודה שלי. "אין לי זמן לזה," מלמלתי, "אני חייבת לסיים את העבודה." היתה זו הזמנה לאירוע של אחד מעובדי הסניף. "הפסיקי," גערה בי, "הרי ידוע שאין מי שיתחרה בקצב העבודה שלך." לא השבתי. עבריתה נטשה את החיוך ועטתה ארשת פנים רצינית, התיישבה לידי ואמרה: "לאבד אם, לקבור אותה, זה מאוד קשה, יפה, אבל זוהי דרכו של הטבע. כאשר ההיפך קורה, זו טרגדיה. אני מבינה את צערך, תאמיני לי, אבל הגיע הזמן להוריד את השחורים ולהתחיל לחיות." דבריה נגעו בי. ידעתי שגם עבריתה איבדה את אמה לפני כמה שנים.

 

מאת: יפה גולן

 

ביום האירוע שאלתי מאחותי שמלה פרחונית מהודרת שתפרה לעצמה בגזרה צמודה עם מחשוף עדין בצורת חצי סהר ונעלי עקב תואמות. נכנסתי לבית שבו נערכה המסיבה, ולראשונה זה חודשים רבים הרגשתי טוב. החיוכים, הקריצות והלחשושים הנעימים מאחורי גבי, הבהירו לי כי חברי לעבודה רואים לראשונה יפה אחרת. לא עוד הבחורה הצנומה, לבושת השחורים, שעובדת בשקט ובמהירות ליד מכונת הנשיונל, אלא בחורה חייכנית ומלאת חיים, המשתתפת בשיחותיהם, ואפילו לוגמת כוסית במחיצתם.

היציאה מהאבלות הביאה עימה הפתעות. ביני ובין יוסי, אחד מבני השכונה בחולון, נולדה ידידות. יום אחד עמדתי במרפסת ושמעתי המולה מכיוון בית הוריו של יוסי. "יפה, את באה לשתות איתנו קפה?" צעק לי שכני מהמרפסת, על פניו הבעה עליזה מתמיד. "אני כבר באה," צעקתי חזרה. נכנסתי לדירה, ומבין כל המסובים הבחנתי מיד באלי, בחור גבוה, עם שפם וזוג עיניים כחולות. הוא הביט בי בסקרנות. התיישבתי מולו, נרגשת מהכימיה המיידית אשר נוצרה בינינו. אלי סיפר לי שסיים את שירותו הצבאי, עזב את קיבוץ גלעד שבו גדל, וכעת הוא עובד בחברת סולל בונה, על כלים מכניים כבדים.

"אני ויוסי מתגוררים בבת ים," המשיך, "לדירה נוהגים לקרוא 'הרווקייה', כי אנחנו וכל החברים שלנו טרם התחתנו." שמחתי לשמוע שאלי פנוי, אך לצערי, לאחר שסיימנו לשוחח נפרד ממני ויצא.

שבוע מורט עצבים עבר עלי עד שצלצול הטלפון קטע מארג סבוך של תקוות ומחשבות. "שלום יפה, את זוכרת אותי?" התנגן קולו של אלי בטלפון, "נפגשנו לפני שבוע אצל יוסי, אולי בא לך לצאת לסרט?"

השהיתי במקצת את התשובה, מבקשת שלא להצטייר כקלה להשגה, בהתאם לתסריט אותו שיננתי היטב, בתקווה שאכן יתקשר. אולם על אלי זה לא פעל כמתוכנן.

"תקשיבי יפה, אין לחץ, אם לא מתאים לך, רק תגידי ואני מבטיח לא להטריד אותך שוב."

"לא, לא אין בעיה," עניתי במהרה, לפני שיתחרט באמת, "אשמח ללכת איתך לסרט."

פורסם בקטגוריה יפה גולן – ללא מורא – פרקים 21-23 | עם התגים , , , , | להגיב

פרק 23: זוגיות – מתוך "ללא מורא"/ יפה גולן

מאותו יום ואילך הלכו יחסינו והתהדקו. אלי לא אפשר לי לשחק בו, כפי שנהגתי לא פעם בבני זוג קודמים. איתו למדתי לבטא את שעל לבי, באופן ישיר ומיידי. נמשכתי מאוד לחספוסו הצברי ולעיניו הכחולות, שתמיד היו שם בשביל לתמוך בי. עם אלי הבנתי שעל מערכת יחסים להיות דו סטרית. הוא חיזר אחרי במרץ ובלהט, אולם גם אני הייתי חייבת להוכיח לו בכל יום מחדש, שאני מעוניינת בו לא פחות.

הכותבת היא: יפה גולן

ככל שחלפו הימים, חשפנו רבדים עמוקים יותר מעברנו ומילדותנו. חלקנו רגעים שעיצבו את אופיינו. אלי גדל אצל סבו וסבתו. הוריו התגרשו עוד כשהיה תינוק, והפקידו אותו אצל הסבתא, אשה קשה וקמצנית. על מנת להתנקם בה, סיפר לי, הרעיל את הדגים שלה באמבטיה עם סבון. צחקנו וגם הזלנו דמעה, מצאנו שפה משותפת, והאהבה מילאה את חיי בטעם חדש. לאחר חצי שנת היכרות, לקח אותי אלי לראשונה לפגוש את הוריו. אף על פי שלמדתי די מהר להסתדר עימם, היה ברור שהם אינם נלהבים לגמרי מהשידוך. "יפה נהדרת. היא אמנם פרענקינה, אבל פרענקינה אמחייה," נהגה אמו ספק להתבדח ספק לעקוץ.

פורסם בקטגוריה יפה גולן – ללא מורא – פרקים 21-23 | עם התגים , , , , | להגיב

פרק 24: החתונה – מתוך "ללא מורא"/ יפה גולן

יום החתונה שלנו, לצד ההתרגשות, היה גם טראומטי ביותר עבורי. למרות המעמד החשוב והמרגש, אף לא אחת מאחיותי באה לבקר אותי. אחותי הצעירה חלתה, והבכורה היתה בהריון מתקדם. החתן הטרי היה טרוד בענייניו, מכבד באדיקות מעיקה את האיסור לפגוש בכלה ביום כלולותיה

מאת: יפה גולן

לא זו בלבד שאיש לא עזר לי בסידורים ובמלאכות המטרידות של סידור האולם, הפרחים ורשימות האורחים, אלא שמצאתי את עצמי מתרוצצת ברחוב אלנבי בין חנויות ביגוד לגברים, מחפשת חליפות אלגנטיות וגם זולות לאבי ולאחי. בשעות הצהריים, הגיע אחי אלי מהצבא, והושיט לי כהרגלו קיטבג מלא במדים מיוזעים ולבנים מלוכלכים. כך, במקום לטפח את עצמי, וליהנות מהציפייה המרגשת שלפני הטקס, רכנתי, ביום חתונתי, מעל גיגית כביסה גדולה ושפשפתי במרץ את מדיו המלוכלכים של אחי הצעיר. אולם הוועד למען החייל, הזול ביותר שהצלחנו להשיג בזכות הנחת אזרח עובד צה"ל שקיבל אבי, הפך בן לילה לאולם חתונה מאולתר. מובן שאת הוצאות החתונה שילמנו בכוחות עצמנו. מאביו של אלי לא היה סיכוי לקבל אפילו אגורה, ולמשפחתי, כמובן, לא היה כסף. שפשפתי כביסה והרגשתי בחסרונה של אמא. דמעות גדולות כיסו את פני, מציפות תחושה של בדידות אין קץ שעטפה אותי.

תליתי את הכבסים על מתקן הייבוש הישן, נעלתי נעליים, ויצאתי נחושה למקום היחיד שבו ידעתי כי מחכה לי אהבת אמת בכל מצב ובכל תנאי. מיהרתי לבית הקברות. ליטפתי את חריצי האבן מתחתיה נחה אמי. הרגשתי שאמא מקשיבה לי. בכיתי וסיפרתי לה. סיפרתי ובכיתי. הודיתי שאיני מצליחה, אף שאני מנסה, ונראה שלעולם לא אצליח, למלא את מקומה. "אני לא כמוך," המשכתי, "אני מבשלת, מנקה, מכבסת לאבא ולאחים, ואיש מהם אינו מזכה אותי במילה טובה. אני מרגישה פגועה, מנוצלת, מושפלת." עצמתי את עיני. אחת מהן החלה לרטוט. תחושה מוזרה של הגנה ילדותית עטפה אותי. פקחתי את עיני. הרגשתי את נוכחותה של אמי. "אלוהים איתך בתי, את בת טובה להורייך, וגם תהיי אמא טובה לילדייך." מבטי העמום נישא הרחק, מצייר בדמיונו את קווי פניה של בתי העתידה להיוולד. חיוך, לח מדמעות שטרם יבשו, עלה על שפתי. ליטפתי לשלום את אבני השפה הקטנות, שטפתי את ידי ויצאתי מבית הקברות.

שעתיים לאחר מכן, פינו יושבי האוטובוס מקום מיוחד לכלה ולמי שנראו כמלוויה. הפמליה הקטנה עשתה דרכה לאולם הוועד למען החייל בתל אביב. נסעתי לחתונתי באוטובוס, מלווה באבי ובאחי. כשהגעתי לאולם, פגשו עיני את עיניו של אלי. כשראה אותנו החתן, זנחו פניו קמט מתוח, ולבשו במקומם חיוך גדול שהשתקף גם בעיני הים הטובות שלו. באותו יום שונה שמי בשלישית. מעתה נקראתי יפה גולדברג, ולימים יפה גולן.

פורסם בקטגוריה יפה גולן – ללא מורא – פרקים 24-26 | עם התגים , , , , | להגיב

פרק 25: אישה נשואה – מתוך "ללא מורא"/ יפה גולן

לאחר החתונה שכרנו אלי ואני דירה קטנה בשיכון לזוגות צעירים בפתח תקווה. שנה לאחר מכן רכשנו דירת שניים וחצי חדרים, קומה רביעית, בבת ים. באותו זמן עבר אחי אלי לדירת רווקים, בעוד אברהם נותר לבדו עם אבא, משתדל לבצע את מטלות הבית במקומי.

למרות זאת המשכתי להגיע לביתם בכל הזדמנות שהיתה לי, מבשלת, מסדרת ומקרצפת היטב את הרצפות ואת רגשי האשמה שהמשיכו לדבוק בי, מרגישה כמי שהחליפה את חובות היומיום לטובת קן פרטי קטן ומרוחק. בעלי אלי, שהחל לעבוד כמורה לנהיגה, התעלה על עצמו, וקיבל בהבנה את הצורך של אשתו הטרייה לברוח מהדירה הקטנה שרק החלה לספוג את ריחם ואת אורחות חייהם של דייריה החדשים, לטובת מטלות המטבח והכביסה בבית המשפחה בחולון.

בבנק, לעומת זאת, החלו העניינים להתקדם בקצב מהיר. מנהל הסניף, דורון, סירב לוותר על שירותי ולהעבירני לסניף אחר בגלל שינוי מקום מגורי. תחת זאת, החל לאסוף אותי בכל בוקר ברכבו הפרטי ישירות לעבודה. נסיעות הבוקר הולידו ידידות כנה, ודורון נהג להחמיא לי על איכות עבודתי. "כמי שתנהל יום אחד סניף בנק," היה פותח ואומר בנסיעת הבוקר המשותפת, "עלייך לדעת, שעובדים מוכשרים הם הנכס הגדול ביותר שיכול להיות למנהל. כשתזהי עובד טוב, רצוי מאוד כי תשקיעי בו ותספקי לו תנאים טובים. כך, יהיה ראשו נתון כל כולו בעבודה, שבזכותה, כידוע לך, כולנו מתפרנסים בכבוד." למרות הצעותיו לעבור לתפקיד אחר, נותרתי בתפקידי, ממשיכה לצאת בשעה מוקדמת לביתי. כניסתי להריון היתה סיבה נוספת וטובה דיה לכבות זמנית את אש השאפתנות שבערה בי.

פורסם בקטגוריה יפה גולן – ללא מורא – פרקים 24-26 | עם התגים , , , , , , | להגיב

פרק 26: חופשת הלידה – מתוך "ללא מורא"/ יפה גולן

כשנולדה בתי הבכורה, התמלאה דירתנו הקטנה באהבה, צחוק ובכי והתרגשות עמוקה. דבריה של אמי, ערב נישואי, החלו לקרום עור וגידים. ככל שחלפו השבועות, התגלתה בתי כתינוקת נבונה ומפותחת. חופשת הלידה נקטעה על ידי שיחת טלפון בהולה מדורון.

נאמר לי כי סניף הבנק בבת ים נמצא בפיגור רציני, ואם אסכים להירתם מיידית למאמץ, יעריכו זאת מאוד. מנהל הסניף, שהפך לידידי, הודה כי איננו שמח במיוחד להעבירני סניף, אבל הוסיף: "אין מה לעשות, שם זקוקים לך הרבה יותר. אם תסכימי, תעברי לשם עם יהושע, הסגן שלי." כהרגלי, ביקשתי להתנות את חזרתי המוקדמת: במידה ואחסל את הפיגור תוך ארבעים ושמונה שעות, תוארך חופשת הלידה שלי בשבועיים נוספים ובתשלום. הוא נעתר מיד. חילקתי את מלאכת השמירה על בתי בין אחותי ואחת משכנותי, אשר היתה כמוני בעיצומה של חופשת לידה.

מלאת מרץ נכנסתי לסניף, תופסת פיקוד על הפרויקט שהמתין לי. עבדתי במלוא המהירות וכמעט ללא הפסקה. לתדהמת ההנהלה, בתוך פחות מיומיים סיימתי את הטיפול בתיקים שנערמו שם. מותשת ומרוצה, חייגתי לדורון. "גמור. כפי שהבטחתי לך," אמרתי בסיפוק לאפרכסת, "אפשר לומר שהרווחתי ביושר עוד קצת זמן עם הבת שלי."

פורסם בקטגוריה יפה גולן – ללא מורא – פרקים 24-26 | עם התגים , , , , | להגיב

פרק 27: קידום וחרם – מתוך "ללא מורא"/ יפה גולן

יפה גולן מציגה את פרק 27:

על אף שהגעתי בתום החופשה לסניף רמת יוסף בבת ים על תקן קלדנית נשיונל, נתבקשתי על ידי מנהל הסניף להתמחות בכל המחלקות, על מנת ללמוד לסייע לו בעבודתו. התפקיד הלא מוגדר עורר עלי את חמתם של עובדי הסניף. מראה הפקידה הצעירה, שקיבלה יד חופשית להסתובב בין המחלקות וללמוד את מלאכתם של אחרים, במקום לבצע כמותם מלאכה מוגדרת, הפך את העוינות המופגנת לחרם חברתי של ממש.

פחות משבוע לאחר תחילת עבודתי בסניף החדש, נכנסתי לחדר המנהל, סוגרת מאחורי במהירות את הדלת. "תיוק. אני רוצה לעשות עבודות תיוק," ביקשתי. תחילה סירב, מבט של השתוממות בעיניו האפורות. "לא הבאתי אותך לפה כדי שתתייקי," השיב לי. הסברתי לו שזו דרכי לרכוש את אמון העובדים, שבלעדיו ממילא לא אוכל להיות לו לעזר.

מיותר לציין כי הסדר העולמי החדש נשא חן בעיני העובדים, שסברו כי כשלתי, ומבחינתם תפסתי עתה את מקומי הטבעי, מבצעת את אותן מלאכות השמורות לנערות צעירות, כמו תיוק. אולם עבורי היוותה עבודת התיוק הזדמנות מצוינת ללמוד. כל טופס שתייקתי קראתי מתחילתו עד סופו, מתעכבת על הניסוחים המשפטיים הסבוכים, מתעקשת להבין את מבנה המסמך, את ההתחייבות שנטל על עצמו הלקוח, את חובותיו של המוסד הבנקאי. התעקשתי לקרוא את האותיות הקטנות, וכך נחשף בפני עולם פיננסי מרתק אשר כקלדנית נשיונל כלל לא הייתי ערה לקיומו.

פורסם בקטגוריה יפה גולן – ללא מורא – פרקים 27-29 | עם התגים , , , , | להגיב

פרק 28: ללמוד ולהתקדם – מתוך "ללא מורא"/ יפה גולן

ביקשתי לרכוש הבנה עמוקה בפעילות הבנקאית בשוק ההון. הזיכרון החזותי שבו בורכתי, אותה מתנה מופלאה שהעניק לי האל, היה לי לעזר רב. לראשונה חיפשתי דרך לשמור על מאגרי המידע הכבירים, אשר היו נמחקים מזיכרוני.

בכל ערב לאחר שהשכבתי את בתי לישון, הייתי מכבה את האור, יושבת בחשכה על ספת הסלון הקטנה, ומנצלת את דקות הרגיעה כדי לעבור שוב בראשי על המידע החדש שקראתי. בכל יום הייתי פותחת תיקיות חדשות בתודעתי, וחוזרת אל הישנות. לשמחתי הרבה, בדרך זו הצלחתי לשלוף ממוחי נתונים ומידע רב גם בחלוף שבועות ארוכים.

באחד הימים הודיע פקיד בכיר במחלקת מטבע זר כי הוא יוצא לחופשה. בקשתו של מנהל הסניף לגייס לו מחליף נענתה בסירוב מפאת חוסר תקציב. הפקידים הוותיקים שנהנו אף הם מדרגה גבוהה, העדיפו להישאר ספונים בנוחיות תפקידם. אני לעומתם, קפצתי כמוצאת שלל רב, והצעתי עצמי לתפקיד. בקשתי אושרה על ידי ההנהלה ומיד התנפלתי על המלאכה. שמחתי מאוד על ההזדמנות שנפלה בחלקי. ביטחוני העצמי הלך וגדל תוך כדי עבודה. כשהייתי נתקלת בבעיה, נהגתי לצלצל ולהתייעץ עם פקידים מסניפים אחרים. אהבתי להתייעץ ולא ראיתי בכך סימן לחולשה או סיבה לבושה.

פורסם בקטגוריה יפה גולן – ללא מורא – פרקים 27-29 | עם התגים , , , | להגיב

פרק 30: סגנית מנהל סניף – מתוך "ללא מורא"/ יפה גולן

לאור השינויים בתפקיד ושעות העבודה הרבות שנדרשו ממני, החל בעלי לסייע יותר ויותר באחזקת הבית. לפתע התבהר לי שגם הבעל יכול לנקות ולעזור בבית, והוא עשה זאת ברצון. ניהלנו את ביתנו בהרמוניה ובשיתוף פעולה. הוא היה מנקה חלונות ותולה כביסה, בעוד אני מבשלת ועורכת שולחן. לא חלפה לה שנה, ובשלהי 1972 נולדה בתי הקטנה, בתנו השנייה. הפעם, מנוסה יותר, הצלחתי לשלב את חודשי ההריון עם העבודה המאומצת בבנק.

ביום שישי בבוקר צלצל הטלפון בביתי, מפריע לי בסידורים ובהכנות לקראת כניסת השבת. מזכירה צעירה ביקשה ממני להגיע במהירות לבניין ההנהלה בהרצליה. ידעתי כי פנייה מסוג זה יכולה לסמן אחד משניים – תקלה מקצועית קשה המלווה בדרך כלל בפיטורים, או לחילופין, קידום. נרעשת מעצם ההזמנה יצאתי לדרך מיד. במשרדי ההנהלה המתין לי מנהל האזור שלאחר שיחת נימוסים קצרה, שלף מעטפה והכריז: "מזל טוב יפה, קיבלת אישור להיות מורשית חתימה, ואת עוברת לסניף רמת הנשיא בבת ים, לתפקיד סגנית מנהל הסניף." ניסיתי, אך לא הצלחתי לעצור את החיוך הגדול אשר התפשט על פני. כל הדרך חזרה הביתה לא נמוג החיוך משפתי. צוהלת משמחה הודיתי לאלוהים, לאמא ולאלי, בסדר הזה בדיוק.

אשה קטנה עם משקפיים גדולים הביטה אלי מבעד למראה. מסגרת פלסטיק עבה בגוון שנהב שחור סגרה על שתי עדשות מלבניות מכוערות במיוחד. כלום לא עזר. פשוט כלום. לא משקפי הדמה וגם לא חליפת העסקים. הייתי צעירה, בסך הכול בת שלושים ושתיים, ונראית צעירה מגילי, ופתאום מצאתי את עצמי יושבת על כורסת סגנית המנהל. כולם ראו לפניהם ילדה חסרת ניסיון. העובדים חייכו, מפגינים שמחה לאיד, וגם הלקוחות לא האמינו שאני סגנית המנהל.

פורסם בקטגוריה יפה גולן – ללא מורא – פרקים 30-31 | עם התגים , , , , | להגיב

פרק 29: יועצת השקעות ומנהיגת עובדים – מתוך "ללא מורא"/ יפה גולן

עם שובו של הפקיד מחופשתו, קודמתי לאחת המחלקות החשובות בבנק, מחלקת תוכניות חיסכון, ניירות ערך ושיווק. מנהל הבנק שמח להיווכח שתוכניתי נושאת פרי, שכן במקביל לניסיון המקצועי שצברתי, החלו גם העובדים לרכוש לי כבוד, צופים בי הפעם מתקדמת מלמטה.

הייתה זו הפעם הראשונה שבה כיהנתי בתפקיד בעל חשיבות אסטרטגית. באתי במגע עם לקוחות שניהלו תיקים גדולים בסניף, ונדרשתי לייעץ להם באופן אישי. ידעתי שעצה טובה שלי, אשר תשיא ללקוח רווחים גבוהים, תלווה בדרך כלל בשיחת טלפון מחמיאה מהלקוח אל הבוס שלי, ולעתים הלקוח אף ימליץ לעמיתיו להצטרף לסניף. למדתי במהירות את החומר והייתי בקיאה מאוד בפרטים הקטנים. בהדרגה, למדתי לייעץ ללקוחות באופן יצירתי עצות לא שגרתיות, ומאוד לא מקובלות בזמנו. כזו למשל היתה ההמלצה לפצל את ההשקעה בקופות גמל. בזמנו היו קופות הגמל אפיק השקעה כדאי מאוד, אך בעייתי, עקב הדרישה מהמשקיע להתחייב ולסגור את כספו לחמש-עשרה שנה. ייעצתי ללקוחות לפתוח שתי קופות גמל, באופן שהבטיח תשואה גבוהה לצד נזילות פיננסית. עד מהרה הפכתי ליועצת השקעות מבוקשת מאוד ולדמות בולטת בסניף.

בנוסף, ייצגתי את עובדי הסניף מול ההנהלה, בניסיון לתמוך בהם ולקדמם. די מהר הפכתי לחברת ועד. האיום לפתוח בשביתה אם לא תשתפר סביבת עבודתנו אכן הועיל. הסניף הקטן, שדמה יותר למחסן המתקשה להכיל את היקף העבודה ההולך וגדל, הורחב במהרה ובאופן משביע רצון, בהתאם לדרישתי. רבים החלו להרים גבה נוכח התקדמותי המהירה.

פורסם בקטגוריה יפה גולן – ללא מורא – פרקים 27-29 | עם התגים , , , | להגיב