פרק 24: החתונה – מתוך "ללא מורא"/ יפה גולן

יום החתונה שלנו, לצד ההתרגשות, היה גם טראומטי ביותר עבורי. למרות המעמד החשוב והמרגש, אף לא אחת מאחיותי באה לבקר אותי. אחותי הצעירה חלתה, והבכורה היתה בהריון מתקדם. החתן הטרי היה טרוד בענייניו, מכבד באדיקות מעיקה את האיסור לפגוש בכלה ביום כלולותיה

מאת: יפה גולן

לא זו בלבד שאיש לא עזר לי בסידורים ובמלאכות המטרידות של סידור האולם, הפרחים ורשימות האורחים, אלא שמצאתי את עצמי מתרוצצת ברחוב אלנבי בין חנויות ביגוד לגברים, מחפשת חליפות אלגנטיות וגם זולות לאבי ולאחי. בשעות הצהריים, הגיע אחי אלי מהצבא, והושיט לי כהרגלו קיטבג מלא במדים מיוזעים ולבנים מלוכלכים. כך, במקום לטפח את עצמי, וליהנות מהציפייה המרגשת שלפני הטקס, רכנתי, ביום חתונתי, מעל גיגית כביסה גדולה ושפשפתי במרץ את מדיו המלוכלכים של אחי הצעיר. אולם הוועד למען החייל, הזול ביותר שהצלחנו להשיג בזכות הנחת אזרח עובד צה"ל שקיבל אבי, הפך בן לילה לאולם חתונה מאולתר. מובן שאת הוצאות החתונה שילמנו בכוחות עצמנו. מאביו של אלי לא היה סיכוי לקבל אפילו אגורה, ולמשפחתי, כמובן, לא היה כסף. שפשפתי כביסה והרגשתי בחסרונה של אמא. דמעות גדולות כיסו את פני, מציפות תחושה של בדידות אין קץ שעטפה אותי.

תליתי את הכבסים על מתקן הייבוש הישן, נעלתי נעליים, ויצאתי נחושה למקום היחיד שבו ידעתי כי מחכה לי אהבת אמת בכל מצב ובכל תנאי. מיהרתי לבית הקברות. ליטפתי את חריצי האבן מתחתיה נחה אמי. הרגשתי שאמא מקשיבה לי. בכיתי וסיפרתי לה. סיפרתי ובכיתי. הודיתי שאיני מצליחה, אף שאני מנסה, ונראה שלעולם לא אצליח, למלא את מקומה. "אני לא כמוך," המשכתי, "אני מבשלת, מנקה, מכבסת לאבא ולאחים, ואיש מהם אינו מזכה אותי במילה טובה. אני מרגישה פגועה, מנוצלת, מושפלת." עצמתי את עיני. אחת מהן החלה לרטוט. תחושה מוזרה של הגנה ילדותית עטפה אותי. פקחתי את עיני. הרגשתי את נוכחותה של אמי. "אלוהים איתך בתי, את בת טובה להורייך, וגם תהיי אמא טובה לילדייך." מבטי העמום נישא הרחק, מצייר בדמיונו את קווי פניה של בתי העתידה להיוולד. חיוך, לח מדמעות שטרם יבשו, עלה על שפתי. ליטפתי לשלום את אבני השפה הקטנות, שטפתי את ידי ויצאתי מבית הקברות.

שעתיים לאחר מכן, פינו יושבי האוטובוס מקום מיוחד לכלה ולמי שנראו כמלוויה. הפמליה הקטנה עשתה דרכה לאולם הוועד למען החייל בתל אביב. נסעתי לחתונתי באוטובוס, מלווה באבי ובאחי. כשהגעתי לאולם, פגשו עיני את עיניו של אלי. כשראה אותנו החתן, זנחו פניו קמט מתוח, ולבשו במקומם חיוך גדול שהשתקף גם בעיני הים הטובות שלו. באותו יום שונה שמי בשלישית. מעתה נקראתי יפה גולדברג, ולימים יפה גולן.

פורסם בקטגוריה יפה גולן – ללא מורא – פרקים 24-26, עם התגים , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *