פרק 21: הצעת עבודה – מתוך "ללא מורא"/ יפה גולן

למחרת הגעתי לסניף בשעת הפתיחה. התיישבתי בנוחות מול חברתי המכנית משכבר הימים. בהכירי כל פונקציה בנשיונל פצחתי מיד במלאכה והייתי מהירה מאוד. כל כך מהירה, עד כי המכונות התומכות לא עמדו בהספק. בכל יום, בסביבות השעה אחת-עשרה, עזבתי את הסניף מותירה אחרי שתי פקידות טרודות ומבולבלות שלא עמדו בקצב העבודה שלי. לימים התיידדתי עם אחת ממפעילות הנשיונל, עבריתה, אשר נהגה לומר לי בצחוק: "גם אם יכניסו לי מנוע לישבן, לא אגיע למהירות שלך."

מאת: יפה גולן

עד מהרה החלו לצוץ בבנק הזדמנויות קידום משמעותיות. באחד הימים נקראתי לחדרו של מנהל הסניף. בחדר ישב אחד מלקוחותיו הגדולים של הבנק, אשר בכמה הזדמנויות נתקל בי והחמיא לי על עבודתי. כשנכנסתי, פנה הלקוח למנהל ואמר לו: "ברשותך, הייתי מעוניין להציע ליפה עבודה בחברה שלי," המנהל לא הגיב, והלקוח המשיך, "כמה את מרוויחה פה, יפה?" מופתעת הישרתי מבטי אל מעסיקי, מבקשת ללא מילים את אישורו לענות לשאלה הישירה. המנהל הניד קלות בראשו לאות אישור. "שלוש מאות וחמישים לירות בחודש," אמרתי. "אצלי תקבלי שכר התחלתי של שבע מאות. מדובר בעבודה אחראית ומאתגרת," הוא הושיט לי כרטיס ביקור, והוסיף: "תחשבי על זה ונשוחח בעוד כמה ימים."

בסוף היום קרא לי אליו שוב המנהל, הפעם היינו לבד בחדרו. "יפה, אין לי כוונה לעצור אותך. אם את רוצה לעזוב, זכותך, רק חשוב שתדעי ששם תהיי תמיד תלויה בגחמותיו של מנהל בודד. אצלנו, אם תמשיכי בעבודה הטובה, צפוי לך עתיד גדול, ולידיעתך, איני אומר דברים אלו לכל עובד." הודיתי לו, ואמרתי שאני זקוקה לשהות קצרה כדי לחשוב על הדברים. אולם בו במקום החלטתי להמשיך לעבוד בסניף. בדרך הביתה חייכתי לעצמי. מקום שכמעט פסל אותי בגלל בחינה פסיכומטרית, מפציר בי עכשיו להישאר. כמו תמיד, לא התייעצתי עם אף אחד, וגם הפעם נצמדתי לתחושת הבטן. ביום ראשון הודעתי למנהל הבנק כי קיבלתי את עצתו, והחלטתי להמשיך ולצמוח עם הבנק.

פורסם בקטגוריה יפה גולן – ללא מורא – פרקים 21-23, עם התגים , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *