יפה גולן – להאמין. להעז. להגשים / פרק 26

האזינו לפרק מספר 26 בספר "להאמין. להעז. להגשים" / יפה גולן:

כדי להתאושש מהטלטלה הגדולה שבעזיבת הבנק, פניתי באותה תקופה למטפל ידוע ומומחה בהיפנוזה אשר סייע לי להשיב בהדרגה את האמון בעצמי. לאחר שבועיים של טיפול, השתפר מצב רוחי וזכרון האירועים הקשים החל להתגמד לאטו. את סיום תהליך שיקום הגוף והנפש, החלטתי לחתום בטיול מרגיע לחו"ל ולשלב עימו לימודים.

את הדרכון מצאתי באחת ממגירות הבית ובתוכו פתק ישן. פתחתי אותו בזהירות ומצאתי רשימות שנכתבו שלוש שנים קודם לכן, בעת ביקור אצל שאול שלום, קורא בכף היד אליו הופניתי בליווי המלצות. תחזיתו של שאול, אשר פרחה לחלוטין מזיכרוני, שבה כהבזק אור לתודעתי. "בעוד שלוש שנים את עתידה לעזוב את הבנק ולהיות במשבר קשה. לאחר זמן תתגברי, ותפני לעיסוק שונה לחלוטין. הצלחתך תהיה גדולה".

בזמנו, נראו לי הדברים הזויים ואף מעוררי גיחוך. הבנק היה ביתי השני, הצלחתי היתה מסחררת והעתיד נראה ורוד מתמיד. אך תחזיותיו של הקורא בכף היד התממשו במלואן.

החלטתי לבקר אותו שוב. גם הפעם הפתיע אותי בדברים בלתי צפויים. "יפה, את חיה בנס", אמר לי, "אך התקופה הקשה תחלוף, ואת עוד תהיי אשת עסקים עשירה ומפורסמת".

היעד הנבחר היה אנגליה. לצד הנופש המרגיע, ביקשתי לנצל את הזמן גם ללימוד ותרגול השפה האנגלית והיכרות עם מנהגים והליכות שהיו זרים לי. נסעתי ללמוד בבית ספר לשפות בבורנמות', עיירת קיט יפה מדרום-מערב ללונדון. התענגתי על מראות העיירה, השונים כל כך מהנופים שהכרתי בארץ. ים אפור-כחול שכן למרגלות הרים וסלעים מכוסים ירוק וכרי דשא אינסופיים מעוטרים בפריחה בצבעי סגול וצהוב.

בזמן הלימודים התארחו התלמידים אצל משפחות מקומיות. בערב, בחדרי, הבנתי שעליי להתמודד עם שני דברים מטרידים. צלב העץ התלוי מעל למיטתי, והיעדר מזון כשר בבית שבו שהיתי. מן הסתם, איאלץ לאלתר משהו בהמשך, אמרתי לעצמי. בסופו של דבר העייפות הכריעה ונרדמתי עם חיוך, למרות נוכחותו הבלתי צפויה של ישו הרכון מעליי.

למחרת התחלתי את שיעורי האנגלית, עם חברים חדשים ללימודים, מרחבי תבל. נינוחה, פטפטתי עם זרים שדיברו בשתי השפות אותן כבר הכרתי, ערבית וצרפתית. בין התלמידות היתה גם מארי, בחורה צרפתייה בעלת מרצדס לבנה וחוש הומור מפותח. הודות למארי, נתתי דרור לשלל מעשי שובבות אשר החזירו אותי היישר לילדות ולימי בית הספר.

מארי התעקשה על ביקור משותף בארמון בקינגהאם שבלונדון, למרות האיסור המפורש שחל על כניסת מבקרים. פלשנו בשקט למתחם האסור, ומיד הקיפו אותנו אנשים לבושים מדים. התחמקנו במהירות, בעוד מארי ממציאה תירוץ יצירתי לשוטרים: "צ'ייניז, צ'ייניז". חברתי השובבה ניצלה את מראה עיניה המלוכסן, על מנת לטעון שאינה מבינה את שפת המקום. השוטרים החביבים נכנעו, וליוו אותנו בנימוס ליציאה.

דרך מצוינת לגשר על הבדלי לאום, כך גיליתי, היא קולינרית. החלטתי לבשל לכבוד ידידיי ארוחה ים תיכונית מפוארת, שכללה את מטעמי הדגל של המטבח הישראלי שלי: פלאפל, חומוס עם גרגרי פול ושורת תבשילים לבנוניים אשר התקבלו בשמחה ובמחיאות כפיים. רופא מעיראק, אשר התארח בבית אחת המורות, היה גם הוא לאחד מהחבורה העליזה.

הנסיעה לבורנמות' הסבה לי הנאה מרובה, אך היה גם מה שהעיב על שמחתי. כאשר חלפתי על פניהם של סניפי בנק, או בתי עסק שוקקי חיים, התבוננתי בעובדים העוסקים במלאכתם והרגשתי כיווצים קטנים בלבי ובבטני. קינאתי. הייתי מחוץ למעגל העבודה ונמלאתי יראה לגבי העתיד.

חלף חודש והגיעה העת לחזור הביתה. נפרדתי מהמארחים ושריינתי לי מקום בטיסה הבאה. בשדה התעופה נעמד מולי במפתיע אחד מלקוחותיי הגדולים מהבנק. כמו כולם, לא הסתיר את סקרנותו לגבי העיתוי המפתיע של פרישתי. שמעתי את מיתרי קולי נעים לאט, מדקלמים בפעם המי יודע כמה את התשובות המוכנות מראש והמתחמקות שלי. כאשר נפרד ממני, הייתי כבר עגמומית, והבטתי בחשש לעבר העננים הגדולים שהחלו להסתיר את זוהרה המנחם של השמש.

לצד געגועיי למשפחה, לארץ, פחדתי מהשיבה הביתה ומן ההתמודדות המחודשת עם שאלות מטרידות, חוזרות ונשנות, על נסיבות פרישתי.

פורסם בקטגוריה יפה גולן - להאמין להעז להגשים - פרקים 26-30, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *