יפה גולן – להאמין. להעז. להגשים / פרק 28

האזינו לפרק מספר 28 בספר "להאמין. להעז. להגשים" / יפה גולן:

התחלתי ללמוד אודות מקום עבודתי החדש, הארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי ישראל-מערב גרמניה. הסכם הפנסיה היה חלק מהאמנה על ביטחון סוציאלי, אשר נחתמה בירושלים בדצמבר 1973, בין מדינת ישראל לרפובליקה הפדרלית הגרמנית, ונכנסה לתוקפה במאי 1975. ההסכם לביצוע אותה אמנה נחתם בבון בנובמבר 1978 ונכנס לתוקף ביוני 1980. מתוקף האמנה זכאים היו אזרחי מדינת ישראל לרכוש באופן רטרואקטיבי זכויות פנסיה סוציאלית בגרמניה; לשלם בדיעבד תשלומי ביטוח לאומי כאילו והיו אזרחי גרמניה משנת 1956 (השנה שבה החל לפעול הביטוח הלאומי בישראל), ובהגיעם לגיל פנסיה לקבל פנסיה חודשית שוטפת, בין אם כפנסיית זקנה, פנסיית נכות או פנסיית שארים המשולמת לשאריו של הפנסיונר לאחר מותו. כל אזרח ישראלי, ללא קשר למוצאו, לארץ לידתו או לדתו, רשאי היה לרכוש לעצמו זכות לקבלת קצבת זקנה חודשית קבועה מגרמניה.

לאחר שעברתי על קטעי עיתונות, הובהר לי ביתר פירוט כיצד פועל ההסכם. אדם אשר ביקש להצטרף לתוכנית נדרש על פי החוק הגרמני, לשלם סכום רטרואקטיבי הנע בין שמונת אלפים לתשעים וחמישה אלף מארק, בהתאם לבחירתו. התשלום הקנה את הזכות לקבל, מגיל שישים וחמש ועד סוף החיים, קצבה חודשית בסכום הנע בין מאה שמונים ושניים לאלף וחמש מאות מארק. גובה הקצבה נקבע על פי הסכום שהושקע, ועל פי קריטריונים נוספים, דוגמת מספר שנות הלימוד של המצטרף.

התנאי למימוש ההצטרפות היה תשלום פרמיות רטרואקטיביות; תשלום חד פעמי של ערכים נומינליים של הפרמיות החודשיות משנת 1956 ועד ליום 30 ביוני 1980. תשלומים אלו נקראו תשלומי תפ"ר. המצטרף יכול היה לבחור להשקיע תשלומי פרמיה לאורך כל התקופה, או להשקיע את התשלום המינימלי או סכום גדול יותר, כאשר גובה הפנסיה, הצמודה למדד הגרמני, משתנה בהתאם לגובה ההשקעה. בנוסף, ובמרבית המקרים, המצטרף זכאי היה לקבל סכום רטרואקטיבי בגין זכאות שנוצרה לפני המועד שבו היה צריך להתחיל לקבל את הפנסיה בפועל, סכום שנקרא הסכום הרטרואקטיבי. במקרה של פטירת מקבל הקצבה, נקבע כי אלמנתו תהיה זכאית במקומו, ותקבל שישים אחוז מהקצבה המקורית.

האפשרות להשקיע סכום נומינלי כדי לקבל פנסיה צמודה, וגם לקבל סכום רטרו, שבחלק גדול מהמקרים יכול היה להחזיר מיד את ההשקעה, הפכה את תוכנית הפנסיה הגרמנית לתוכנית אטרקטיבית בהחלט. ההצטרפות היתה כדאית ביותר עבור בעלי השכלה גבוהה אשר גילם התקרב לגיל שישים וחמש, ועבור ניצולי שואה אשר עבדו במולדת הישנה שבמזרח אירופה ואשר השתייכו לתרבות הגרמנית, כלומר מי שבביתו דיברו גרמנית או אימצו מנהגים גרמניים. אלו קיבלו פנסיות בתנאים משופרים.

באחד מהמאמרים שהיה מונח לפניי הוגדר במדויק תפקיד ארגונו של עו"ד פרי: "בימים אלו קמה בארץ חברה בשם 'הארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי בין ישראל למערב גרמניה', אשר שמה לה למטרה להביא מידע חדש לזכאים ולסייע להם במימוש זכויותיהם על פי האמנה".

עניין אחד עורר את תשומת לבי. אף על פי שהייתי מנהלת סניף בנק, כמעט ולא ידעתי דבר על תוכנית זו, שבאותה עת כבר היתה בתוקף כשנתיים וחצי. עובדה זו הדגישה בעיניי את חשיבות פועלו של הארגון למימוש האמנה. הציבור אכן היה זקוק למידע חדש ושמחתי להצטרף לשורותיו. העיתונות נתנה הסבר להיעלמותה לכאורה של תוכנית חשובה זו. כתבות תחקיר גילו, כי בזמנו, כאשר נחתמה האמנה עם מערב גרמניה, לא נטה האוצר לתת לה פרסום, מתוך חשש להוצאת מטבע חוץ מן הארץ. התבוננתי בתאריכי העיתונים שהיו ברשותי, והבנתי כי ללא יוזמתו של פרי, לא היה יודע הציבור על קיום האמנה, והיה עלול להחמיץ את ההרשמה. בעיתון "ידיעות אחרונות" צוין: "יום אחד בלבד לאחר פרסום ידיעה על קיום האמנה, הגיעו אלפי פניות למשרדי הארגון, אשר הביע נכונות לסייע לכל אדם למלא טופסי בקשה על מנת להצטרף לתוכנית".

מודעות ענק מאירות עיניים ומפורטות הזמינו את הציבור לנקודות הרשמה ברחבי הארץ. "רבבות אזרחים ישראלים עלולים להחמיץ את מועד ההרשמה לקבלת קצבת זקנה או קצבת נכות מגרמניה", הזהירה כותרת מודגשת של אחת המודעות. עתה, משהיתה התמונה ברורה למדי, הייתי מוכנה להתחיל במלאכה. בקיץ 1984 התחלתי לעבוד בארגון למימוש האמנה.

פורסם בקטגוריה יפה גולן - להאמין להעז להגשים - פרקים 26-30, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *