יפה גולן – להאמין. להעז. להגשים / פרק 29

האזינו לפרק מספר 29 בספר "להאמין. להעז. להגשים" / יפה גולן:

לאחר תקופת ההיכרות הראשונית עם הארגון, נתחוור לי כי כדי לקדם את מצבו הפיננסי בצורה המיטבית, יהיה צורך בשינויים ובשיפורים. הודעתי שאין ביכולתי לבצע את השינויים הדרושים כל עוד אני כפופה למנהל. פרשתי בפני עו"ד פרי את חזון הניהול שלי, ולאחר כשבועיים אכן נתמניתי על ידו למנהלת החברה. מעסיקי גילה יחס הוגן ומתחשב ביותר כלפי המנהל המודח, והעניק לו תנאי פרישה מצוינים.

מה שהעיב על שמחת הקידום היה דווקא תגובותיהם של חברים על מקום עבודתי החדש. אלו התעקשו להסביר לי כי שמעו "דברים שליליים ביותר על הארגון למימוש האמנה". שתקתי. הייתי משוכנעת כי התגובות נובעות מהסיקור בתקשורת, שהיה ליותר ויותר ביקורתי. הכתבות הציגו את המקום באור שלילי במיוחד, וציינו כי הארגון דואג אך ורק להפקת רווחים, מבלי להתעכב על טובת לקוחותיו. לעומת זאת אני, שעבדתי בצמוד לישראל פרי, לא התרשמתי כך. האיש נראה לי ישר ובעל תכונות אנושיות מעולות. נתתי בו את אמוני המלא, מוכנה לעשות הכול למען הצלחת המקום.

התרשמתי ממאבקו של עו"ד פרי במדינה לטובת הנרשמים לרכישת הזכויות מגרמניה. אהבתי לעבוד לצידו של אדם אשר שוחה נגד הזרם, ונלחם על שלו. בהחלט האמנתי כי לולא התערבותו, נושא הפנסיה מגרמניה היה נזנח לחלוטין. פרי, שהיה מודע למלחמה המתנהלת מעל דפי העיתון, הבהיר את עמדותיו על ידי מודעות ענק: "לאור החלטת בג"צ בנושא הפנסיה הגרמנית, ולאור הניסיון החוזר של גורמים אינטרסנטיים מסוימים לזרוע מבוכה בנושא, מן הראוי להעמיד דברים על דיוקם. תוכנית הפנסיה הגרמנית, לגבי מרבית הנרשמים, היא תוכנית הפנסיה הטובה ביותר המוצעת לאזרחים בישראל – ואיש אינו מערער על כך. כל אפשרות הלוואה הניתנת על ידי הארגון בישראל וממקורות מימון בישראל, היא חוקית לחלוטין".

רמזיו של פרי כוונו לאוצר. הפרסומים השליליים הביאו להיעדר שיתוף פעולה של הלקוחות, מה שגרר הזנחה בטיפול ואי הגשת התעודות בזמן לגרמניה. הפקידים הגרמנים, שלא קיבלו את המסמכים המבוקשים בזמן, סגרו את התיק, ועל כל תיק נוסף שנסגר, הגיש ישראל פרי עוד ערעור.

התחלתי בשינוי הבסיס הכלכלי. שלושים אלף לקוחות היו רשומים, והם היו אמורים להעביר את תשלום שכר הטרחה – כשבעה חודשי תשלום של הפנסיה מגרמניה. אולם עם זאת, היה לי ברור שלא כל הלקוחות ייהנו בסופו של דבר מהפנסיה, וגם אם כן, תהליכי האישור המסורבלים יקשו על העסק לקצור פירות בשנים הקרובות. הצפי שלי הציג תמונה מדאיגה: עד שייכנסו הכספים, יעלו ההוצאות על ההכנסות, ובדרך זו ייווצר מתכון מדויק לכישלון פיננסי, אשר סופו יהיה סגירתו של העסק. נדרשו שינויים מהותיים, מן הבסיס.

בשיתוף פעולה עם עובדי המשרד, התחלנו בביצוע המהלך. האווירה היתה נהדרת, וכולם התגייסו ועשו הכול כדי שהעסק יצליח. התוצאות ניכרו לאחר כמה שבועות. כסף החל לזרום, ההוצאות קטנו, ההכנסות גדלו והמשרד עבר מהפך כלכלי מוחלט. מבחינה אישית הרגשתי נהדר. פרחתי, והיה לי אתגר שהזכיר לי את הימים הטובים בסניף חנקין. כמו ששם הגעתי למקום מפסיד והעליתי אותו על המסלול הנכון, כך היה גם כאן.

ישראל פרי למד להכיר אותי, נתן לי יד חופשית ואת הסמכויות המוחלטות לעשות כראות עיניי. הוא היה משתף אותי בכל דבר והתייחס אליי על הצד הטוב ביותר, בהערכה ובאמון מלא. עם הזמן נוצר בינינו קשר מצוין, אידיליה של ממש ביחסים. שמחתי לעבוד עם אדם מקסים, וסברתי שכל אחד היה חולם על בוס כזה, שיודע להעריך עבודה ולפרגן. אהבתי אותו כאדם ורציתי שיצליח. הוא, מצידו, התרשם מהמקצועיות שלי. המשרד המשיך לשגשג והרגשתי שאני מתחילה להשתחרר מטראומת הבנק. ככל שעבר הזמן, נכנסתי עמוק יותר לנושא הפנסיה הגרמנית.

מלבד תהליכי הייעול בתוך המשרד, השתדלתי גם לתת מענה לבעיות מקצועיות שצצו בנושא הפנסיה, ולקדם את האינטרסים של לקוחותינו. אחת הבעיות העמידה בסכנה את התשלומים הרטרואקטיביים. הגרמנים חייבו העברת תעודת אזרחות ישראלית במועד מסוים, מי שלא העביר את המסמך תיקו נדחה או שהזכויות הרטרואקטיביות שלו נפגעו. אנשים רבים לא שיתפו פעולה בגלל עצלנות, חשדנות כלפי גרמניה או חוסר אמונה כללי, והגרמנים החלו לדחות את התיקים, גם את אלו שעמדו בתנאי ההצטרפות. ידענו שחייבים למצוא דרך לפתור את הבעיה מיידית, ואני העליתי רעיון. המועמדים יחתמו אצלנו על ייפוי כוח שהופך אותי לבאת כוחם בנושא תעודת האזרחות. התעודה תגיע ישירות אלינו ממשרד הפנים ואנו נשלח אותה לגרמניה כדי להתחיל בתהליך הזכאות. הפתרון ישתלם לכולם, ולא יעלה לחותמים אפילו אגורה אחת.

לצורך מימוש הרעיון קבעתי פגישה עם מנכ"ל משרד הפנים בירושלים. הסברתי למנכ"ל המשרד שהפעולה תעזור לקשישים, והיא מחויבת המציאות כדי לא לפגוע בזכויותיהם. המנכ"ל השתכנע, ניסח את ייפוי הכוח עבורי והוציא חוזר לסניפי משרד הפנים בבקשה שינפיקו אליי את תעודות האזרחות. כשיצאתי מהפגישה וסיפרתי על ההישג, פרי שמח. "נו, כנראה זו לא היתה טעות כל כך גדולה למנות אותך לתפקיד", צחקק.

ההליך החדש הוכתר כהצלחה והתעודות התחילו לזרום למשרד בכמויות אדירות. אולם ככל הנראה, היה מי שנבהל מהיקף הפעילות, ויום אחד קיבלתי טלפון בהול ממנכ"ל משרד הפנים. הוא הגיע לתל אביב במיוחד כדי לפגוש אותי, ואמר לי שבמחשבה שנייה הוא חושב שאישור ההליך המיוחד היה טעות. "אני לא יודע איך הצלחת לשכנע אותי לתת לך את האישור הזה", אמר, "מדובר בסמכות שהיא אך ורק של המדינה, ובכוונתי לבטל את הכול".

לאחר דיון ארוך, קשה ומתיש הצלחתי לשכנע את המנכ"ל לא לבטל את ההליך החדש. הסברתי לו שהביטול יגרום נזק רב לקשישים שלא יקבלו פנסיה בגללו, וכי אין לו ממה לחשוש. בסופו של דבר המנכ"ל השתכנע וידעתי שעו"ד פרי העריך מאוד את מעשיי.

היחסים בינינו התהדקו. במסיבה שערך במועדון הקולוסיאום בתל אביב, שהיה בבעלותו, פגש עו"ד פרי את אלי בעלי, והשניים שוחחו ארוכות באווירה נחמדה ורגועה. בכמה הזדמנויות הציע לי להעלות את המשכורת, "אם את חושבת שמגיע לך יותר, רק תני הוראה לחשב ותעלי את המשכורת של עצמך לפי ראות עינייך", אמר. האמנתי כי הוא מתכוון למה שהציע במלוא הכנות, אולם לא ניצלתי את הצעתו. חשבתי שאם אדם רוצה, הוא יכול לתת לבד את ההוראה, ולא להטיל את האחריות למהלך על אחרים, באופן כה מביך.

לפרי ולי היתה שפה משותפת. ניהלנו שיחות חולין רבות, ופיתחנו קשר נעים, חברותי וחם. כיבדתי אותו על כך שנתן לי צ'אנס והחזיר אותי למסלול התעסוקה, והוא כיבד אותי על כך ששיקמתי את משרדו והשקעתי את נשמתי במקום. היה לי הרושם שהחיבור בינינו הוא הדבר הנכון בזמן הנכון, עבור שנינו.

אבל למרות היחסים המצוינים, לא ידעתי הרבה על עו"ד פרי או על עברו ולא ידעתי מה עשה בחייו המקצועיים. הוא היה זאב בודד ולא סמך על אף אחד. כך למשל, כשהצעתי להפגיש אותו עם מומחים שהכרתי בתחומים הקשורים למימון, הוא סירב. כשנושא מסוים היה חשוב לו, העדיף לקנות ספרים רבים וללמוד בעצמו, לעומק. פעמים רבות היה לו חשוב לשלוט בדברים בעצמו, ולא להיעזר באף אחד. גם לא בי.

פורסם בקטגוריה יפה גולן - להאמין להעז להגשים - פרקים 26-30, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *