יפה גולן – להאמין. להעז. להגשים / פרק 32

האזינו לפרק מספר 32 בספר "להאמין. להעז. להגשים" / יפה גולן:

בשנת 1986 נוצרה הזדמנות חדשה בתחום הפנסיה. נפתחה הרשמה לגמול השכלה, שנמשכה עד דצמבר 1986. גמול השכלה ניתן לאקדמאים שלמדו לפחות ארבע שנים אחרי גיל שש-עשרה והיו תחת הכיבוש הגרמני. אלה זכאים לקבל עבור כל שנת השכלה ארבעים מארק בחודש. החידוש היה מושך במיוחד, משום שלראשונה מאז 1983 אפשר היה לרשום לקוחות חדשים. ההשקעה הכספית היתה נמוכה ביחס לתמורה. השקעה חד פעמית של תשעים ותשעה מארק בגרמניה, הניבה פנסיה של עד מאתיים וארבעים מארק בחודש. גם מי שלא שהה תחת הכיבוש הגרמני יכול היה להירשם, בתנאי ששילם עד לתאריך מסוים לפחות תשלום חודשי אחד למוסד לביטוח הלאומי הגרמני. תשלום זה יכול היה להתבצע לאחר שעבד חודש אחד בגרמניה והמעביד הפריש משכרו תשלום לביטוח הלאומי הגרמני.

כשנודע לאנשי החברה המתחרה שעזבתי את תפקידי, ביקשו שאתחיל לעבוד איתם מיידית, ולטפל בשיווק החוק החדש בארץ. דובר על תקופת עבודה מוגבלת של שלושה חודשים, והובטחו לי תנאי שכר נאה, רכב, ועשרה אחוזים מההכנסות שיגיעו בעקבות שיווק התוכנית. הסכמתי להצעה, אך הקפדתי שלא לחרוג מתחום השיווק.

ההצלחה היתה גדולה, אולם לא כולם היו מרוצים ממנה. כחודש לאחר שהתחלתי בעבודתי החדשה, קיבלתי מפרי מכתב איום בתביעה. לטענתו, אסור היה לי לעבוד אצל המתחרים. הופתעתי ביותר. הוא ידע היטב שאיני עוסקת בנושא הפנסיה, אלא בשיווק זמני של פרויקט חדש, שאינו קשור לתחום שבו עסקתי. למרות אי הנעימות, התקשרתי אליו ודרשתי לדעת מה פשר האיום. מעברו השני של הקו לא היתה תגובה.

גם מעסיקיי קיבלו ממנו מכתב, ובו דרישה לפיטוריי המיידיים, אחרת תוגש תביעה. אבל הם לא התרגשו מאיומיו והיו להם תוכניות אחרות עבורי. הם רצו שאנהל את נושא הפנסיה בכל המישורים, ולחצו עליי להסכים. אני סברתי שאין זה הגון שאעבוד בתחום זה אצלם לאחר שהייתי מנהלת של חברה מתחרה. למרות המכתב, לפרי היה עדיין מקום של כבוד בעיניי, ולא הייתי מעוניינת להיכנס עימו למלחמות. סירבתי להצעתם, ודרכינו נפרדו.

שלוש שנים לאחר שעזבתי את הבנק, בגיל ארבעים וארבע, החלטתי לראשונה בחיי לפתוח דף חדש בתור עצמאית. הפעם היה לי ברור שאתמיד במסלול זה ויהי מה. היה לי ניסיון עשיר שצברתי בתחום הבנקאות, ניסיון בניהול וקשרים רבים בתחום המימון, והחלטתי לעסוק בתיווך למימון בעולם העסקים.

התחלתי להקים את העסק. שכרתי שני חדרים בבית כלל בתל אביב, בניין משרדים מכובד, שהגישה אליו קלה. העסקתי פקידה, ופרסמתי מודעה שבה הצעתי את שירותי המשרד בתיווך עסקים ויזמות. למודעה היתה היענות רבה ולאחר כשבוע כבר היו לי כמה לקוחות. היה מדובר רק בתחילת הדרך, אבל למעט יוזמת יצוא הרהיטים, שלא הגיעה לידי מימוש, היתה זו הפעם הראשונה שבה הייתי עצמאית לחלוטין מבחינה עסקית. והייתי גאה להפליא.

פורסם בקטגוריה יפה גולן - להאמין להעז להגשים - פרקים 31-35, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *