יפה גולן – להאמין. להעז. להגשים / פרק 36

האזינו לפרק מספר 36 בספר "להאמין. להעז. להגשים" / יפה גולן:

לא הצלחתי לגייס מקורות מימון על מנת להמשיך לשרוד, ולכן לא היה מנוס, אלא לנקוט מהלך מרחיק לכת. החלטתי למכור את הדירה שבה התגוררנו. במקומה תכננתי לקנות דירת שני חדרים קטנה, ואת ההפרש להעביר לטובת תשלום חובות ומימון הגנה משפטית. לאחר חיפושים רבים מצאתי דירה ברמת גן, שהדרך היחידה להגדירה היא "חורבה עם פוטנציאל". מכרתי את הדירה בחולון במאה וארבעים אלף דולר, קניתי את הדירה ברמת גן בשמונים אלף דולר, וכך הצלחתי לסגור חובות ולשלם לעורכי הדין.

אלי, בעלי, שהה באותם ימים בגרמניה במסגרת עבודתו וקיבל ממני עדכונים בטלפון בלבד. בשיחות בינינו התבדח, "מעניין לאיזה בית אני חוזר", ואני העדפתי שלא להפליג בתיאורים. כששב מהנסיעה, כמעט בכה למראה הדירה החדשה, אבל הסכים שזאת היתה האפשרות היחידה. אני ידעתי שיום אחד, כשכל הצרות יהיו מאחורינו, נוכל לשפץ את הדירה ולגור בחורבה שתהיה לבית יפה מאוד.

מכירת הדירה נתנה לי מעט אוויר לנשימה, אבל לאחר שרוב התמורה נשאבה לבור החובות וההוצאות, המצב הקשה המשיך. הדיונים המשפטיים והפרסומים בעיתון הוסיפו והתרבו. היו פעמים שבהן חשבתי שהתאבדות היא הפתרון, אך זכרתי את מה שאימא לימדה אותי: תמיד להמשיך להילחם על הצדק שלך. געגועיי לאמי תכפו, והרביתי לפקוד את בית הקברות בקריית שאול. שם הייתי מדברת איתה כאילו היתה בחיים. הייתי מספרת לה הכול ומבקשת ממנה שתופיע בחלומותיי. בכל פעם שביקרתי אצלה הייתי יוצאת מחוזקת, שלמה עם האמת שלי ויודעת שיום אחד, למרות הכול, יהיה טוב.

שנתיים של מאבק קשה החלו לתת את אותותיהן וביתנו, שהיה תמיד מלא בכל טוב, היה לבית דל וחסר אמצעים. לא יכולתי שלא להיזכר בתקופות הקשות של ילדותי בכפר שלם. במקום לקנות בשר בקר ועופות, הייתי קונה בשוק כנפיים וחלקים פנימיים זולים. כשהכנתי קציצות, פירורי הלחם החליפו את הבשר כמרכיב העיקרי. מובן שעל עצמי חסכתי יותר מאשר על יתר בני הבית. למשל, כשהתעקמה לי השן הקדמית לא יכולתי להרשות לעצמי ללכת לרופא השיניים הקבוע שלי. רק לאחר כמה שבועות, שבהם הסתובבתי עם שן בולטת, אחי עזרא ראה את מצבי ולקח אותי לרופאת שיניים מתחילה שהסכימה לטפל בי בתמורה לסכום פעוט.

בכל אותם ימים קשים התקיימה התמודדות נוספת, חבויה מעין אך חשובה מאין כמותה. הבית, הילדים והמשפחה. היום אני יכולה לומר בפה מלא שאני חייבת את חיי לבעלי היקר ולילדיי המצוינים והמיוחדים. באותה תקופה ארוכה של קשיים כלכליים, הכפשות בעיתונות ומאבקים משפטיים מרים, בעלי והילדים התאחדו והתאגדו כקבוצה אחת, חזקה ובלתי מנוצחת. כאילו וקבעו ביניהם – ניתן לאימא להתמודד עם כל הכוחות, אנחנו כבר נסתדר. ארבע הנפשות האוהבות שבביתי לא נתנו לי להרגיש את המצוקה. עד היום כואב לי לחשוב כיצד כאימא, הייתי אני צריכה לעמוד לצידם, ללוות אותם ברגעים משמעותיים, בבית הספר העממי, בתיכון. עד היום אני מנסה לכפר ולתקן את הנזק שנגרם. בזמן ההתבגרות של בתי האמצעית הרגשתי שהיא זקוקה לדמות אם, לאימא שלה, אבל אני לא הייתי שם ולא יכולתי לתת. מבחינה פיזית הייתי נוכחת בבית, אבל הייתי אימא שהיא נוכחת לא-נוכחת, משום שהיא שקועה בצרותיה ואינה מתפקדת.

לכאן נכנס אלי, בעלי, אדם חכם, מופלא ואמיץ, שיודע לעשות הכול. כבן להורים גרושים, גדל בעלי לבדו בקיבוץ, ומכך הרווחנו אנחנו. החיים בקיבוץ חינכו אותו להיות אדם עצמאי ורב יכולות, גבר שיודע גם לבשל ולתפור כפתור, לא עושה מזה עניין ועושה זאת בכישרון רב. בנוסף, דווקא משום שבקיבוץ לא ראה מקרוב מהי משפחה, מהו בית מתפקד, המשפחה והבית היו בשבילו דבר קדוש. הדאגה לילדים, אוכל, שיעורים, סדר וניקיון, הבית התנהל למופת על פי כללים וסדרים, ועם הרבה אהבה. בעבור אלי, אין משימה שהיא בלתי אפשרית. הוא תפקד כמו אבא וכמו אימא. הוא שימש מורֶה, חבר, יועץ ומחנך.

בזכות אלי, ההווי המשפחתי בבית היה מגובש, חזק ושמח. על הרצפה התנהלו טורנירים משפחתיים בחמש אבנים ובהרכבת פאזלים, וברקע נרקמו עסקאות והתערבויות ביתיות. מי מדיח את הכלים? מי שיפסיד בחמש אבנים. אלי תמיד היה מנצח, וכך, ברוח טובה ובסמכותיות רגועה הוביל את המשפחה לחוף מבטחים. במבט לאחור אני יודעת שצמיחתה של משפחתי היא סיפור הצלחה שכולו באחריותו. במצב הקשה שבו היינו נתונים, ילדיי יכולים היו לפנות לדרכים אחרות, להידרדר בלימודים, ללקות בקשיי התפתחות. אולם הם גדלו והיו לאנשים לתפארת, מקור לגאווה ולשמחה אינסופית.

בתוך משפחתנו הקטנה והצעירה, נמצאה דרך להתמודדות, על אף כל הקשיים, אבל המצב הכלכלי הוסיף להיות חמור והידרדר מרגע לרגע. התשלומים לעורכי הדין לא פסקו והחובות לבנק הצטברו. מרוב בושה, נהגתי לעשות עיקוף ענקי סביב סניף הבנק, שהיה סמוך לבית כלל, רק כדי שפקידי הבנק לא יבחינו בי. בנוסף לכל הצרות, באחד הימים הגעתי לסניף כדי למשוך כסף לתשלום שכירות המשרד, ועיניי חשכו. משיכת היתר בחשבון היתה הרבה יותר גבוהה מהצפוי. התברר, כי מישהו חדר למשרד, לקח את פנקס הצ'קים, זייף את חתימתי ומשך כסף מהחשבון.

בייאושי, קבעתי פגישה עם אילן פקר, האסטרולוג הצמוד שלי שליווה אותי במשך שנים רבות. פקר, שנפטר לצערי בשנת 2011, היה אדם משכמו ומעלה, משכיל ורחב אופקים, אסטרולוג מופלא. הוא חזה את רצח רבין, את אסון התאומים, וגם כל דבר שקרה בחיי, כולל דברים שלא האמנתי שיקרו. לשמחתי, הסכים פקר באותה עת לשוחח איתי ללא תשלום. שנתיים קודם לכן, כשעוד הייתי מאושרת בעבודתי ורציתי לדעת כיצד תסתיים עסקת המימון הקנדית, פקר ראה שחורות וחזה שאעזוב את מקום העבודה בקרוב. אז, לא האמנתי לדבריו. לא הבנתי איך ייתכן שאיאלץ לעזוב מקום כל כך מוצלח. אך בסופו של דבר, הוא צדק.

פרשתי בפני פקר את תמונת המצב הקשה. הוא לא הקל עליי. "יהיה לך עוד הרבה יותר גרוע בשנים הקרובות", אמר. "אלו יהיו שנים של סבל ומצוקה. תצטרכי להיות חזקה מאוד, אחרת לא תשרדי". שמעתי את התחזית והתכווצתי בכיסאי. אבל אז פקר הפתיע אותי בפעם השנייה, "הגלגל יתהפך בתחילת העשור הבא", קבע. "את תעבדי עם חו"ל, ידך תהיה על העליונה ואת תהיי עשירה". חזרתי הביתה והשמעתי למשפחתי את הקלטת עם תחזיותיו של פקר. התגובה הכללית היתה פסימית. דבר כזה לא יכול להיות, אפילו לא בחלום. אני, כמובן, לא התווכחתי.

כמה ימים לאחר פגישתי עם פקר, התחלתי לשים לב שמכשיר הטלפון במשרד משמיע רעשים מוזרים וצלילי ניתוקים. לא ייחסתי חשיבות לעניין; חשבתי שמדובר בשיבושים שפוקדים מדי פעם את קו הטלפון. אולם שוטרים שהופיעו במשרדי לאחר כשבועיים הבהירו לי שטעות בידיי. הם הוזעקו על ידי אחד השכנים שהבחין באדם שישב זמן רב במכונית וצפה לכיוון הבניין. השכן חשד שמא מדובר בשודד המתכנן פריצה למכשיר הכספומט שפנה אל הרחוב. אולם השוטרים גילו אדם שהאזין לשיחות הטלפון שלי. התחלחלתי מעצם המחשבה שאדם זר חדר אל הפרטיות שלי בבוטות כזו. השוטרים שאלו אם אני מעוניינת להגיש תלונה, והשבתי בחיוב. הייתי כבר פחות תמימה והודעתי למשטרה שהחשד העיקרי שלי נופל על ישראל פרי.

המשטרה הגישה כתב אישום נגד החשודים בביצוע ההאזנה, שמואל גוזמן, בעל חברת חקירות וששון בן נורי שמש, מתמחה העובד בחברה. בכתב האישום נטען כי החשודים ביצעו האזנת סתר שלא כדין. "הקלטת השיחה בוצעה באמצעות משדר שמוקם בתוך ארון מסעף של הטלפונים בסמוך למשרד המתלוננת, ובאמצעות מכשיר רדיו, מכשיר האזנה ורשמקול שנמצאו בתוך רכב שמוקם ליד בניין המשרדים", נכתב בכתב האישום.

גם לאחר שנתפס על חם, קיבל גוזמן עונש מגוחך. הוא טען להגנתו שאיש עסקים כלשהו פנה אליו בבקשה שיקליט את השיחות במשרדו, כדי לפקח על התנהלות העניינים בזמן ששהה בחו"ל. גוזמן סיפר כי קיבל תשלום במזומן עבור העבודה. את השם ישראל פרי, כך טען, לא שמע מעולם. בסופו של דבר, ציוד ההאזנה הוחזר לו והוא נקנס במאה שקלים בלבד. נדהמתי מחוסר הצדק. בעוד שפרטיותי ושלוות נפשי הופרו באופן קיצוני, הרי שהאשמים האמיתיים הצליחו לצאת מהפרשה כמעט ללא פגע.

במשך חודשים רבים וארוכים לא הצלחתי למצוא עבודה ומקורות הכנסה. הרגשתי שאני ניצבת על פי תהום, נפשית וכלכלית. בלית ברירה התחלתי לחפש עבודה כשכירה, לא היה אכפת לי במה. אבל בכל מקום סירבו לקבל אותי בטענה שאני בעלת כישורי יתר. לא יכולתי להימנע מהתחושה שהסיבה האמיתית לדחיות היא כמובן הפרסום השלילי.

במהלך חיפושי העבודה עניתי למודעה בעיתון, שהבטיחה ארבעים שקל לשעה תמורת עבודה סמוך לתחנה המרכזית. שאלו אותי בת כמה אני. "אני בת ארבעים ושש", אמרתי. "מותק, זה לא בשבילך. אנחנו מחפשים נערות ליווי, אבל הן חייבות להיות צעירות". סגרתי את הטלפון בחלחלה.

פורסם בקטגוריה יפה גולן - להאמין להעז להגשים - פרקים 36-40, עם התגים , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *