פרק 34: לוכדת הנוכלים – מתוך "ללא מורא"/ יפה גולן

במשך ארבע שנותי כסגנית מנהל הסניף, השקעתי זמן ומאמצים רבים בניסיונות לשפר את מערכות היחסים עם העובדים. כבר אז הבנתי כי בכל מצב העובדים ימשיכו להיות הנכס העיקרי של הסניף, ושטיפוחם חיוני על מנת להגיע להישגים. הייתי משתפת אותם ביעדים, בהחלטות ואף בלבטים שעלו בישיבות ההנהלה. הייתי פותחת את ישיבות הבוקר עשרים דקות לפני מועד קבלת קהל. במהרה הפכה הישיבה לכלי בעל ערך רב עבור העובדים והנוכחות היתה מלאה. גם התוצאות הכספיות לא איחרו לבוא והסניף זכה בפרסים ובגביעים רבים על הישגיו. ההצלחה העקבית של הסניף הגדילה את כוח המיקוח שלי מול ההנהלה, ויכולתי לדרוש העלאות בדרגה ותוספות שכר למצטיינים שבעובדי הסניף. בהדרגה, עלתה המוטיבציה הכללית של העובדים, שהמשיכו להוכיח את עצמם, ואני יכולתי להתפנות לקידום הסניף והגדלת הרווחים.

מעבר לכישורי הניהול שרכשתי התחלתי לצבור מוניטין של בעלת חוש מפותח ללכידת נוכלים. את הסניף היה פוקד לעתים אדם שקשה היה להתעלם ממנו, אלוף משנה שהגיע תמיד לבוש מדים מגוהצים. גבוה, כריזמטי ונאה ביותר. מנהל הסניף, שכמו רבים אחרים באותה תקופה התייחס לקצינים בכירים בהדרת כבוד, היה מקבל אותו כבן מלכים, עם קפה וכיבוד שנרכש במיוחד לאירוע. השניים היו מסתגרים בחדר המנהל ומשוחחים שעות ארוכות; בין היתר, על פעולות ההתנדבות של האל"מ למען קשישים ונזקקים.

"תראי איזה בן אדם טוב הוא," נהג המנהל לומר לי בסיום פגישותיהם המשותפות. "למרות מעמדו הוא יורד אל העם."

"כן," אמרתי, "אבל מי האיש הזה? אתה באמת מכיר אותו?" שאלתי.

"את יודעת מה זה אלוף משנה בצה"ל?" פער המנהל את עיניו כמתפלא על שאיני מתרשמת. "זה אדם חשוב מאוד. הוא ממתין לקבלת שלוש מאות אלף מארק מגרמניה, ובינתיים אישרתי לו לקבל פה כסף על חשבון הבטוחה הזאת. מאוד חשוב לי לשמר פה לקוח כזה ולהעניק לו אשראי לפנים משורת הדין."

"יש לי הרגשה מאוד לא טובה לגביו," אמרתי בחשש. "הכסף שהוא לכאורה ממתין לו היה אמור להגיע לפני כמה חודשים." ידעתי מניסיוני במחלקת מטבע זר כי העברות מסוג זה מתבצעות לאלתר. המורכבות שבהן הסתיימו בתוך ארבעה-עשר יום לכל היותר, ואילו פרשיית האל"מ נגררה במשך זמן רב.

"נו באמת, יפה," נזף בי המנהל, "את לא באמת חייבת תמיד להציג דעה הפוכה. אנחנו מדברים על אדם מכובד." לא ויתרתי. "לא נראה לך מוזר," שאלתי, "שאדם בעל דרגה כזו פנוי להסתובב כל כך הרבה זמן, ובשעות שונות של היום, בבנק, מחוץ למסגרתו שאמורה להיות תובענית ולוחצת? וחוץ מזה," הקשיתי, "האם איש כזה, שמרוויח משכורת נאה, יבוא לבקש בכל פעם כמה אלפי לירות על חשבון העתיד? לי זה מריח לא טוב."

המנהל נראה כמי שנואש מללמד אותי נימוסים וסדרי עולם ופטר אותי מעליו. כמה ימים לאחר מכן, התנוססה מעל דפי העיתון תמונתו של הקצין ומעליה הכותרת "המתחזה." התברר כי אותו קצין כביכול, נעצר בחשד להונאה רחבת היקף במקומות רבים ברחבי גוש דן, ואף אושפז בעבר בבית חולים לחולי נפש. על אף שלא הודה בכך בפני, מאותו יום ביקש המנהל את טביעת העין שלי לגבי לקוחות מסוימים, בישיבות עסקיות, ובטרם אישורם של מהלכים מיוחדים שהיו בתחום סמכותו.

פורסם בקטגוריה יפה גולן - ללא מורא - פרקים 32-35, עם התגים , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *