פרק 38: שלוש השנים של רינה נגמרו – מתוך "ללא מורא"/ יפה גולן

בבוקר חורפי של יום עבודה רגיל, בסוף שנת 1980, קיבלתי לפתע איתות מוכר ומטריד, תחושת בטן שהפעם ניבאה לי אסון. ידעתי שעלי לגשת ללא היסוס לבית החולים שבו מאושפזת אחותי, רינה. נסעתי במהירות, ועם הגעתי התיישבתי בשקט ליד דלת המחלקה שאותה כבר הכרתי. לא עבר זמן רב, ורופאה של רינה, שהיה גם ידידה הטוב, התיישב לידי. "יפה, בדיוק לפני שלוש שנים ניתחתי את רינה. היא ביקשה לחיות עוד שלוש שנים, ואלוהים נענה לה. היא נפטרה לפני רגע."

מחלת הסרטן התגלתה אצל אחותי כשהיתה בת ארבעים. כאבים תכופים בצוואר היו פוקדים אותה, אך הרופאים סברו כי מצבה הבריאותי תקין. רק רופאה אחת הבחינה בגוש אשר הסתתר באחד משדיה. בבדיקה שנערכה למחרת בבית החולים, נמצא כי הסרטן כבר התפשט, יצר גרורות רבות, וכבר לא היה הרבה מה לעשות. לאחר שנותחה, הודיעו הרופאים כי נותר לרינה חודש ימים לחיות, מקסימום חודשיים. אחותי, אמיצה כתמיד, פנתה לאלוהים בבקשה ברורה: "אלוהים, תן לי עוד שלוש שנים, אני רוצה לקחת את בנותי הקטנות, התאומות בנות השלוש, ליומן הראשון בכיתה א'. כפי שעשיתי עם שאר ילדי." וכך היה. אחותי המשיכה לתפקד כרגיל, בילתה, נסעה לחו"ל וטיפלה במשפחתה.

ואכן, שלוש שנים לאחר מכן, זמן קצר לאחר תחילת שנת הלימודים הראשונה של התאומות, הידרדר מצבה במהירות. אשת חיל כתמיד, נקטה אחותי פעולות מיידיות שכל מטרתן למנוע צער ומאמץ מיותר מבני המשפחה: רכשה כלים לימי השבעה העתידים לבוא, וביקשה מפורשות שלא לתלות מודעות אבל ברחובות לעיני ילדיה. עם מותה, נמצא בחדרה פתק רשום בכתב ידה, המצביע על מקום הימצאו של חיסכון פרטי שלה. "הכסף," כך כתבה, "מיועד לכיסוי הוצאות טקס ההלוויה." רינה, גיבורת ילדותי, היתה עבורי דוגמה לאצילות ולמצוינות אישית, עד יומה האחרון.

פורסם בקטגוריה יפה גולן - ללא מורא - פרקים 36-39, עם התגים , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *